בוב ברייר (Bob Brier) הוא ללא ספק אחד האגיפטולוגים המפורסמים בעולם. פרופסור באוניברסיטת לונג איילנד בניו יורק, שם הוא מלמד גם פילוסופיה וגם אגיפולוגיה. מנחה פופולרי בסדרת "המצרים הדגולים" (The Great Egyptians) של ערוץ TLC, הוא היה האדם הראשון מאז ימי קדם שחנט בן אדם בסגנון מצרי עתיק. ספיישל הטלוויזיה של נשיונל ג'יאוגרפיק, מר מומיה (Mr. Mummy), גרם ליוצרו לזכות מיד בכינוי ''מר מומיה'', כינוי שדבק בו.
בוב ברייר, שהתברך בשילוב של ברק ומגע קסם, הוזמן להופיע בסדרת הרצאות ב"קורסים הגדולים" (The Great Courses), שהיא סדרה של קורסים ברמת מכללה שהופקה והופצה על ידי The Teaching Company. סדרת "ההיסטוריה של מצרים העתיקה" (History of Ancient Egypt) משלמת תמלוגים לפרופסור ברייר עד היום. ובצדק. כשהוא עומד מאחורי דוכן בחולצה הכחולה שלו, המאסטרו מעביר 48 הרצאות של חצי שעה. קשה להאמין שזה ירתק, שלא לדבר על יעמוד במבחן הזמן. עם זאת, רוב האנשים שצופים לא יכולים לעצור. הצופים צופים שעה אחר שעה בהופעתו יוצאת הדופן שהיא הרבה יותר מקול אנושי, התלהבות וידע.
ספרו האחרון של פרופסור ברייר, Cleopatra's Needles: The Lost Obelisks of Egypt, לא רק זכה לביקורות חיוביות בוול סטריט ג'ורנל וב-KMT, אלא גם הופיע כתמצית במגזינים בינלאומיים כמו Nile Magazine, שרק הגדיל את הפופולריות שלו. זה, במובנים מסוימים, תוצאה של אובססיה של כל החיים. לפרופסור ברייר יש תחומי עניין ופרויקטים רבים, אובליסקים הם אחד מהם. בתור יליד ניו יורק הוא מתעניין במיוחד בגילוי ובהובלה של אובליסק היובל של תחותמס השלישי, ממצרים לביתו הנוכחי בגרייוואקה נול (Graywacke Knoll), עיר הולדתו. מה שלא ידוע הוא שלפני פרסום ספרו, עסק האקדמאי המובהק במרדף משלו, או ליתר דיוק, חיפש את מיקומו המדויק של האובליסק הניו יורקי במרכז העיר אלכסנדריה.
בסיור במצרים, יחד עם קבוצה של כתבים, הם נאספו לפני מלון לה מטרופול. מחוץ למוסד זה הונף האובליסק המפורסם בעזרת סדרה של גלגלות ומנופים כדי להתחיל את מסעו אל מחוץ לאלכסנדריה. בוב ואשתו, פט רמלר (Pat Remler), הדריכו את הקבוצה לעקוב אחר רמזים, ללכת לאיבוד בתהליך ולשאול שאלות את עוברי האורח. בוב שולט בערבית שוטפת והוא נעזר במספר אנשים שהצביעו על בניין מאחורי האתר שבו הוקם האובליסק, עם גדר מעוטרת, שציינה את התאריך והמיקום.
רץ תחרותי רוב חייו, בוב בילה את הבוקר כשהוא אץ במהירות מסחררת על פני השבילים של אלכסנדריה, קבוצתו מאחוריו. הפרופסור פרץ מבעד לדלתות זכוכית כבדות תוך כדי חקירה של מספר בתי מלון, והמשיך בפוקוס המנטלי האינטנסיבי שלו למשוך את המצרים שעזרו לחפש. לבסוף, בבסיס מעלית בלובי של מלון, צוות אדיב הצביע על מיקומו של האובליסק שנעקר.
קודם כל, האובליסקים ייצגו את אל השמש המצרי רע. בשלב מסוים מדינות רבות רכשו אותם. אובליסקים, למעשה, הועברו למדינות מחוץ למצרים במשך יותר מאלפיים שנה. הקיסרים הרומאים לקחו אותם כשלל מלחמה. עד היום איטליה מציגה שלוש עשרה מהמחטים הללו, יותר מכל מדינה אחרת, כולל מצרים המודרנית. יש כנראה עוד תריסר אבודים מתחת לרחובות העיר שלה. לצרפת יש גם אובליסק, שניתן כמתנה ממצרים לשמפוליון, המפענח הגדול הראשון של כתב החרטומים המצרי.
אבל האובליסק האנגלי הוא שעורר קנאה אמריקאית. כאשר ווינמן דיקסון (Waynman Dixon) בחר את האובליסק הממוטט של תחותמס השלישי מאלכסנדריה והעביר אותו דרך הים למיקומו הנוכחי על סוללת התמזה, אמריקה נאלצה גם היא להחזיק אחד. למה הקנאה? היריבות בין אנגליה - הסדר העולמי הישן והחדש, המיוצגת על ידי אמריקה - וקיימת עד היום.
לרכוש את האובליסק הניו יורקי היה הישג מורכב שהושג לבסוף למרות מספר שינויים בממשלה המצרית. במקור הוא הוצע לאמריקה על ידי ממשלת מצרים בפתיחת תעלת סואץ ב-1869, הצעת האובליסק בוטלה מאוחר יותר. ויליאם ואנדרבילט, איל הרכבות האמריקאי, מימן לבסוף את הוצאתו של אובליסק ממצרים לאמריקה. במאי 1877 הצליח הקונסול הכללי של ארצות הברית, השופט אלברט א. פרמן (Judge Elbert E. Farman), לרכוש את האובליסק במתנה מהח'דיו.
ומה הם קיבלו על מכאוביהם? לא אחר מאשר האובליסק שנותר מהזוג שהוזמן על ידי המלך הלוחם הגדול ביותר של מצרים, תחותמס השלישי. שני האובליסקים שנחצבו מגרניט אסואן, עוצבו עבור פסטיבל ההב-סד (Heb-Sed) שלו, אותו חגגו מלכי מצרים באופן מסורתי כל שלושים שנה לתקופת מלכותם. בשנת 13 לפנה"ס הועברו הזוג לקיסריאום של קליאופטרה באלכסנדריה (Caesareum), על ידי גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס. אחד מהם התמוטט בעת העתיקה ונלקח על ידי הבריטים. האמריקאים, כפי שרצה הגורל, לקחו עכשיו את השני. נראה אירוני בדיעבד ששתי מעצמות לקחו את האובליסקים שהוזמנו על ידי הפרעה המצרי שהפך את מצרים לאימפריה.
לוטננט קומנדר הנרי הוניצ'רץ' גורינג' (Henry Honeychurch Gorringe), המפקד ההמעוטר של הצי האמריקני, התנדב להעביר את האובליסק מאלכסנדריה לניו יורק, תוך התגברות על מכשולים מרתיעים הרבה יותר מאלה שעמדו בפני הצרפתים והאנגלים. האוקיינוס האטלנטי היה רק אחד מהם. נעשה שימוש בשיטות גאוניות להזזת האובליסק, שכיוון שהיה עדיין זקוף, היה הרבה יותר קשה להזזה מזה האנגלי. ע"י קניית ספינת קיטור זולה, הדסוג (the Dessoug), מהממשלה המצרית פושטת הרגל, גורינג' העמיס עליה את האובליסק במשקל 250 טון.
כשהגיע לאמריקה, שישה עשר זוגות סוסים משכו את הבסיס לסנטרל פארק. האובליסק נגרר במעלה נהר ההדסון לרחוב 96 על גבי פונטונים (pontoons), ולאחר מכן שימשה מסילת רכבת, שנבנתה על ידי גורינג' כדי להעביר את האובליסק דרך העיר בקצב של בלוק אחד בלבד ביום. לקח לו שישה חודשים להגיע למיקומו הנוכחי על בגרייוואקה נול. גם אז הדרמה לא פסקה. בספרו האחרון נותן פרופסור ברייר עדכון על ההידרדרות של האובליסק שהשיל מאות קילוגרמים של גרניט עקב החורפים הקשים בניו יורק.
ספרו של פרופסור ברייר לוכד את ההיסטוריה של האובליסקים בסגנון מקיף וקל לקריאה. כפי שאמר פעם, אם היה באפשרותו ליצור סרט קולנוע זה היה על מסע האובליסק של תחותמס השלישי ממצרים לאמריקה. ספרו מציב זרקור ראוי על אובליסקים, שלעתים קרובות התעלמו מהם, ובכל זאת, הם היו הכוכבים השקטים של ההישגים הנדסיים שהתחרו באלה של בניית הפירמידות. ואולי, יום אחד, הסרט הזה ייווצר.
מקורות:
Comments