צליל ואקוסטיקה בעולם הקדום

עודכן ב: 7 אוק 2020

ברחבי העולם כולו קיימים שרידים, תיאורים וממצאים המעידים על חשיבות הצליל במבנים ובטקסים קדומים, אך רק כעת אנו מתוודעים לעומק ההבנה של השימוש בצליל. ממחקרים אחרונים של אמנות המערות הפלאוליתית נחשף קשר בין אזורים המייצרים תהודה חזקה לבין מיקום האמנות. ממצא זה מדגים כי מאפייני ותכונות הצליל הוכרו, נחקרו, הוערכו ותועדו כבר לפני למעלה מ-30,000 שנה.


נושא השימוש בקול ע"י תרבויות קדומות למטרות שונות הוא נושא רחב, מאמר זה הוא ראשון בסדרה והוא סוקר מעט מהמחקרים והגילויים הבולטים בתחום.


את כוחו של הצליל ניתן לראות כשזמר אופרה מצליח לנפץ זכוכית ע"י הפקת הצליל הנכון. כח זה כבר הובן, ככל הנראה, בסיפור נפילת חומות יריחו כפי שמופיע במקרא:

וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה--הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה, שֵׁשֶׁת יָמִים. וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ.

(יהושע ו', ג-ה)



תהודה תנודתית (sympathetic resonance) במבנים פרהיסטוריים

מגרש משחק הכדור בצ'יצ'ן איצה (Chich'en Itza) במכסיקו הוא באורך 166 מטר וברוחב 68 מטר, אין בו קימור אחד, אין המשכיות בין הקירות והוא פתוח לחלוטין לשמיים. בכל קצה יש אזור "מקדש" מוגבה. ניתן לשמוע בבירור לחישה שנלחשת בקצה אחד של המגרש, ממרחק של 150 מטרים, לקצהו השני של המגרש. גלי הקול אינם מושפעים מכיוון הרוח או מהשעה ביום או בלילה. ארכיאולוגים שעסקו בשחזור האתר ציינו כי העברת הקול התחזקה והפכה ברורה יותר ככל שעבודות השחזור התקדמו. בשנת 1931 לאופולד סטוקובסקי (Leopold Stokowski) שהה במקום ארבעה ימים בכדי לקבוע את המאפיינים האקוסטיים שיוכלו להיות מיושמים בתיאטרון קונצרטים תחת כיפת השמיים שהוא עיצב.

מגרש משחק הכדור בצ'יצ'ן איצה

פירמידת אל קסטיליו (El Castillo) הוא מקדש בצורת פירמידה והוא המונומנט המצולם הנפוץ ביותר המופיע בפירסומים של מדינת יוקטן (Yucatán) במכסיקו. כשעומדים למרגלות המקדש וצועקים, ההד חוזר כצווחה אימתנית. כמו כן, אדם העומד על המדרגה העליונה של הפירמידה יכול לדבר בקול רגיל ולהישמע על ידי אנשים על הקרקע לאורך מרחק לא קצר. תכונה זו משותפת גם לפירמידה אחרת של המאיה הנמצאת בטיקאל (Tikal).

פירמידת אל קסטיליו

אקוסטיקה פליאוליתית

המחקר של האקוסטיקה הפליאוליתית גילה כי כמה מבנים קדומים נבנו תוך שילוב של תופעות אקוסטיות בעיצובם. דוגמאות כמו ההיפוגאום של חל-ספליני (Ħal Saflieni Hypogeum) שבמלטה, ומקדשי המאיה בצ'יצ'ן איצה, מדגימות כי מדע זה היה מובן ומוכר היטב. למרבה הפלא, כיום גם ידוע כי נעשה שימוש בתופעות אלה גם בכמה מערות באירופה הפליאוליתית.


אנו יודעים כעת כי לצליל היתה חשיבות רבה וככל הנראה הוא נחשב קסום ומסתורי על ידי האדם לפחות מהתקופה הפליאוליתית (תקופת האבן) בה צויירו ציורי המערות של צרפת וספרד, המתוארכות עשרות אלפי שנים לאחור. נמצא שחלק מהזקיפים והנטיפים במערות הם מוסיקליים, כך שהם מפיקים טונים טהורים של פעמון, תוף או גונג כשמכים בהם. חלק מהארכיאולוגים מתייחסים לתצורות קלציט מוסיקליות אלה כ"ליתופונים" (Lithophones). על רוב אם לא על כל תצורות האבן הנדירות הללו צויירו בתקופת האבן סימנים גיאומטריים ודמויות בעלי חיים וגם סימנים קדומים להקשה - כה קדומים שהם נראים רק דרך אנליזה של מרבצי הקלציט.


בימים אלה חוקרים רוסים ופינים בוחנים אתרים פלאואקוסטים (palaeoacoustic) על חופי ימת אונגה (Lake Onega) שברוסיה. הם גילו שהצליל שכלי ההקשה הטבעיים האלה משמיעים מוגבר על פני האגם, מה שגורם לו להישמע ממרחק של קילומטרים. הסלעים המוזיקליים האלה מוקפים בגילופי אבן. באופן דומה, ארכיאולוגים בארה"ב זיהו סלעים המשמיעים צלילים דמויי פעמון או גונג בעת שמכים בהם. גם רבים מסלעים אלו מסומנים בגילופי אבן.

עמים פרהיסטוריים בחרו במקומות בהם קיים צליל תהודה טבעי כדי לצייר את ציורי המערות המפורסמים שלהם, על פי ניתוחים חדשים של המערות הפאוליתיות בצרפת. לפחות בעשרה מוקדים נראה שציורים של סוסים, ביזונים וממותות תואמים מיקומים שמרכזים, מגבירים ומשנים את צליל הקול האנושי וכלי נגינה. הוצע גם רעיון האומר שהתכונות האקוסטיות של מערה השפיעו על סוג החיות שצוירו על קירותיה.

(July, 2008 - National Geographic)


חליל מעצם ציפור שהתגלה במערת הולה פלס (Hohle Fels cave) בגרמניה, נוצר לפני כ-35,000 שנה והוא כלי הנגינה, מעשה ידי אדם, הקדום ביותר שהתגלה עד כה, אומרים ארכיאולוגים. חליל הולה פלס שלם יותר ונראה מעט קדום יותר משברי העצמות והשנהב של שבעה חלילים אחרים שהתגלו ותועדו במערות בדרום גרמניה בשנים האחרונות.

חליל נוסף שנחשף באוסטריה הוא בן 19,000 שנה, מקבץ של 22 חלילים שנמצאו בהרי הפירנאים הצרפתיים תוארכו 30,000 שנה לאחור ובנוסף נמצאו כמה חלילי עצם פרהיסטוריים בסין.

חליל הולה פלס
".. ס. וולר ביקר באתרים של אמנות אבן באירופה, צפון אמריקה ואוסטרלי