בין קירות הסלע הנישאים של אי אינדונזי, גילו ארכיאולוגים את הדוגמה המוכרת הקדומה ביותר של יצירת אמנות המספרת סיפור, המדגישה "התפתחות מרכזית בתולדות האמנות" ואבן דרך מרכזית בהיסטוריה של המין האנושי.
אמנות הסלע היא אחת מני רבות שנמצאו סביב הנוף הקרסטי בשפלה של דרום סולאווסי (South Sulawesi), שנחקרו לאחרונה על ידי חוקרים מאוניברסיטת גריפית' וכמה ארגונים אינדונזיים. הם התבוננו מקרוב בציור שמתאר שלוש דמויות דמויות אדם המקיימות אינטראקציה עם חזיר, המתוארת כ"סצנה אניגמטית" שעשויה לייצג "נרטיב ציד".
"האמן דאג למקם את ארבעת הדימויים הפיגורטיביים הנפרדים הללו בסמיכות מרחבית זה לזה וצייר אותם באינטראקציה באופן המאפשר למתבונן להסיק פעולות המתרחשות בין הדמויות. התוצאה היא סצנה מורכבת שמתקשרת סיפור", אמר אדם ברום (Adam Brumm), מחבר המחקר ופרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת גריפית' בבריסביין.
"אלו טכניקות מתוחכמות שנותרו חלק חשוב מהתרבויות האמנותיות המגוונות ביותר וממסורות הסיפור המצויות בכל החברות האנושיות כיום", הוסיף. יחד עם היותה הסצנה הסיפורית הקדומה ביותר שדווחה עד כה, המחקר טוען שהיא בעלת השיא החדש של אמנות המערות הפיגורטיבית המוקדמת ביותר.
באמצעות טכניקת תיארוך חדשה, עבודתו של צוות המחקר הגיעה למסקנה שהפיגמנט הוחל בקפידה על קיר הסלע לפני 51,200 שנה לפחות. זה קדום במיוחד עבור יצירת אמנות נרטיבית, שכן קומפוזיציות מספרות סיפור לא הפכו נפוצות בעולם עד לפני 14,000 עד 11,000 שנים בערך.שיטת התיארוך החדשה מסדרת LA-U פותחה במשותף על ידי פרופסור מקסים אוברט (Maxime Aubert), מומחה למדע ארכיאולוגי באוניברסיטת גריפית', ועמיתו באוניברסיטת סאותרן קרוס (SCU) בליסמור, פרופסור רנו ג'ואן-בויאו (Professor Renaud Joannes-Boyau), מומחה לארכיאו-גאוכימיה (archaeo geochemistry) בקבוצת המחקר גיאוארכאולוגיה וארכיאומטריה (GARG).
"השתמשנו בעבר בשיטת סדרת האורניום (Uranium Series Dating) כדי לתארך אמנות סלע קדומה מאד בשני אזורים של אינדונזיה, סולאווסי ובורנאו, אבל הטכניקה החדשה שלנו מסדרת LA-U מדויקת יותר, ומאפשרת לנו לתארך את שכבות הסידן הפחמתי המוקדמות ביותר שנוצרו על האמנות ולהתקרב לנקודת הזמן שבה נוצרה האמנות. זה יחולל מהפכה בתיארוך אמנות סלע", אמר פרופסור אוברט.
"הטכניקה החדשנית שאנו החלוצים שלה מאפשרת לנו ליצור 'מפות' מפורטות של שכבות סידן פחמתי. יכולת זו מאפשרת לנו לאתר ולהתרחק מאזורים המושפעים מתהליכי דיאגנזה טבעיים (diagenesis), הנובעים מהיסטוריית התפתחות מורכבת. כתוצאה מכך, קביעות הגיל שלנו עבור אמנות הסלע הופכת מוצקה ואמינה יותר", הסביר פרופסור ג'ואן-בויאו.
לגילוי שהציור הוא בן 51,200 שנים לפחות יש השלכות חשובות על הבנתנו את מקור האמנות המוקדמת. לפני למעלה מ-35,000 שנה, רוב האמנות הוגבלה לצורות מופשטות ללא התייחסות לעולם הגלוי. כמה סצנות אמנות סלע מתקופה זו יכולות להיחשב פיגורטיביות, כלומר הן מתארות דמויות וחפצים ניתנים לזיהוי מהמציאות הפיזית, כמו בני אדם וחיות אחרות. עם זאת, הן נדירות במיוחד - ובאופן לא מקרי, נמצאות בשפע באי סולאווסי.
הופעתן של יצירות אמנות נרטיביות מדגישה נקודת ציון חשובה בסיפורם של בני האדם. ככל שהחברות והקהילות שלנו נעשו מורכבות יותר, כך גם יצירות האמנות שלנו נעשו; החל מצורות מופשטות וקשקושים שהתפתחו לתיאורים פיגורטיביים שלא רק ייצגו את המציאות אלא גם היו בעלי משמעות עמוקה.
אפשר לתהות, מדוע סולאווסי היה המקום של התפתחות ניכרת זו? עם זאת, סביר להניח שיצירות אמנות מורכבות באותה מידה נוצרו במקומות אחרים בתקופה זו, אם לא קודם לכן. האי לא היה ייחודי, אלא במובן זה התמזל מזלם של הציורים כדי שישמרו ויזוהו כאן.
"זו כנראה הטיית שימור: כלומר, בני אדם השתמשו בצורות דומות של יצירת דימויים במקומות אחרים בעולם בפרק זמן זהה וכנראה קודם לכן, אבל הראיות או שלא שרדו או שעדיין לא התגלו", פרופסור ברום הסביר. "אמנות סולאווסי היא כעת העדות הקדומה ביותר ששרדה להתפתחות מרכזית זו בתולדות האמנות, אבל כנראה שההתחלה האולטימטיבית שלה אי שם באפריקה שבה המין שלנו התפתח", ציין.
מקורות:
Comentários