top of page
הרשמו לידיעון המקוון שלנו

קבלו עידכונים על מאמרים חדשים והתרחשויות אחרות

תודה על הרשמתך

השתתפו במסע אופן הזמן

Ofan Logo a.png

מסע רב חושי בנבכי הזמן, שבו המרבד העשיר של הציוויליזציות הקדומות מתעורר לחיים ושואב אותנו אל תוכו.  

אירוע טונגוסקה - אסון טבע נדיר והרסני

אסונות טבע רבים מתרחשים במרווחי זמן קבועים. ביפן, מדינה המשתרעת לאורך החגורה הסיסמית המקיפה את האוקיינוס השקט, אנשים חווים בערך ארבע עד שבע רעידות אדמה גדולות מדי שנה, שחלקן גורמות לצונאמי הרסניים באותה מידה. בארה"ב, המספר הממוצע של הוריקנים ושריפות יער (14 ו-70,000, בהתאמה) גדל במהירות, ככל הנראה בגלל ההתחממות הגלובלית.


אך אסונות אחרים, כמו התפרצויות געשיות, הם הרבה יותר נדירים. ההתפרצות של הר טמבורה ב-1815 - הגדולה ביותר בהיסטוריה המתועדת - גרמה לטמפרטורות העולמיות לרדת ב-5.4 מעלות, ויצרה "שנה ללא קיץ", שבאופן מקרי, הפריעה קשות למסעות הצבאיים של נפוליאון בונפרטה. חריגים לא פחות הם האגמים המתפוצצים של קמרון, שהתפוצצו בעקבות הצטברות של פחמן דו-חמצני.


אולם מבחינה סטטיסטית, אסון הטבע הנדיר - וההרסני ביותר - חייב להיות מהסוג שהתרחש מעל נהר פודקמנאיה טונגוסקה (Podkamennaya Tunguska River) ברוסיה, ב-30 ביוני 1908. אסון זה, המכונה אירוע טונגוסקה, מתואר בדיווחים של עדי ראייה ע"י אנשים שונים שחצו במקרה את האזור דליל האוכלוסין הזה של הטייגה המזרח סיבירית (East Siberian taiga).

עצים שנפלו בפיצוץ וצולמו על ידי משלחת המחקר של 1927

לפני 115 שנה, מאות איילי צפון וכמה עשרות בני אדם היו עדים לפגיעת אסטרואיד - למרות שהם לא ידעו זאת באותה עת. הפיצוץ הותיר סצנה בסיביר, רוסיה, עם עדויות מועטות למקורו מלבד שיטוח 500,000 דונם של יער לא מיושב, חריכת האדמה, יצירת "עננים זוהרים" והפקת גלי הדף שהתגלו ברחבי העולם. עיתונים דיווחו שאולי מדובר בפיצוץ געשי או בתאונת כרייה או - רעיון מופרך - שאולי מדובר באסטרואיד או שביט שפגע בכדור הארץ.


האירוע ממשיך לסקרן את הציבור ולאתגר את החוקרים. ההסברים הגעשיים והמכרות נשללו במהירות בגלל היעדר ראיות פיזיות. החוקרים הגיעו למסקנה שהפיצוץ הגיע מאובייקט מסיבי שהתנגש בכדור הארץ. עם זאת, לא כל העדויות התאימו - לאף אחד לא היו תמונות של האסטרואיד, אף אחד לא מצא מכתש ואף אחד לא מצא שברים. החוקרים המדעיים הראשונים אפילו לא חקרו את האזור עד שנות ה-20 של המאה הקודמת.

איזור הפגיעה באירוע טונגוסקה / phys.org

חקלאי מקומי בשם ס. סמונוב (S. Semonov), שעדותו תועדה על ידי המינרלוג הרוסי ליאוניד קוליק (Leonid Kulik) במסגרת משלחת משנת 1930, אכל ארוחת בוקר בתחנת המסחר וונברה (Vanavara), 65 ק"מ דרומית לנהר, כאשר "השמיים התפצלו לשניים" ו" אש הופיעה גבוה ובאופן נרחב מעל היער (...) ואז נסגרו השמיים, ונשמעה חבטה חזקה, ואני נזרקתי כמה מטרים."


א.י. טוגרינוב (A.Y. Tugarinov), מנהל מוזיאון בעיר הנידחת קרסנויארסק, לא ראה אש, אבל הוא כן שמע "שלוש או ארבע בומים עמומים רצופים שהזכירו פיצוצים ארטילריים רחוקים". כשטוגרינוב נסע לכפר הסמוך טורוחנסק (Turukhansk) כמה שבועות לאחר מכן, תושבים מקומיים אמרו שהם גם שמעו את הבומים, אם כי השוו אותם ל"רעם" ולא לארטילריה.


תצפיתן הרכבות של קו הרכבת טרנס-באיקל (Trans-Baikal Railway) שהוצב על חוף ימת באיקל, מרחק של 1,023 ק"מ ממוקד טונגוסקה, "שם לב שהמנורה [בחדרו] מתנדנדת והתמונה על המדף ליד הקיר הפונה דרומה נפלה על הרצפה". עד אחר "שמע רעש כאילו מתחת לאדמה", וצפה באבנים קטנות מתגלגלות במדרון. עיתון במחוז המכרות המקומי דיווח כי "כולם חשו רעד של האדמה, מלווה ברעש חזק, כאילו מרעם, ואחריו שתי מכות נוספות, אבל חלשות יותר, ואז לפחות עוד עשר חלשות יותר. מבני המכרה עשו קולות פיצוח וחריקה, כך שאנשים רצו לרחוב בפחד; עובדים שהיו בעבודה שמו לב כיצד הקוליבינקי [מכונות שטיפת זהב] רועדות ואבק עלה מהאדמה, מה שגרם לבהלה ולבריחה מהעבודה".

עצים שנפלו בפיצוץ וצולמו בשנת 1910

תופעות הקשורות לאירוע טונגוסקה תועדו ברחבי העולם. רגע לאחר שסמונוב הופל, בארבע תחנות סיסמיות באירואסיה נרשמו רעידות בעוצמה 5 שמקורן בסיביר: באירקוטסק, טשקנט, טביליסי וינה. תחנת אירקוטסק הייתה הקרובה ביותר לפיצוץ טונגוסקה, ממוקמת כ-970 ק"מ מדרום למוקד האירוע. גלי אוויר נעו רחוק יותר, והגיעו והתגלו בקרואטיה, גרמניה, בטביה, איי הודו המזרחיים ההולנדיים ואפילו בוושינגטון הבירה. בעוד אירוע טונגוסקה עורר דאגה ברחבי רוסיה, הרשויות איחרו לחקור ממספר סיבות. האירוע התרחש באזור מרוחק באיזור שהיה קשה לגישה עם ציוד מחקר. מצב זה החמיר בשל העובדה שרוסיה נכנסה לעשור של אי שקט פוליטי של מהפכה וקרבות פנימיים.


פרויקט המחקר הרשמי הראשון התקיים ב-1921, זמן קצר לפני תום מלחמת האזרחים הרוסית. הוא הובל על ידי קוליק, שנסע לאגן נהר טונגוסקה כדי לערוך סקר גיאולוגי עבור האקדמיה הסובייטית למדעים. דיווחים מקומיים, כמו זה שקיבל מסמונוב, גרמו לקוליק להאמין שאירוע טונגוסקה נגרם מפגיעת מטאור. לאחר שביקש כספים נוספים מהממשלה הסובייטית, חזר קוליק לאגן כדי לחפש מכתש פגיעה. למורת רוחו, הציידים המקומיים בשירותו לא הצליחו למצוא דבר כזה. עם זאת, הם גילו אזור ביער שבו העצים נשרפו, ניתקו ונפלו בצורה שכולם פנו החוצה מנקודת מרכז.


מחקרים של אירוע טונגוסקה נמשכו בשנות ה-50 וה-60, כאשר חוקרים גילו כי הקרקע באגן הנהר מכילה רמזים לסיליקט ומגנטיט, מינרלים שנמצאים בדרך כלל במטאוריטים. בשעה שביצות כבול בקרבת מקום הכילו כמויות גדולות של אירידיום: חומר כימי הקיים גם בסלעים המתעדים את אירוע ההכחדה של הקרטיקון-פלאוגן. תגליות אלו, העומדות בקנה אחד עם מחקרו של קוליק משנות ה-20 של המאה ה-20, ומצביעות על כך שאירוע טונגוסקה נגרם לא מפגיעת מטאור אלא מפרץ אוויר קוסמי (Cosmic air burst). פרץ אוויר קוסמי - המכונה גם פרץ אוויר מטאורי - מתרחש כאשר מטאורים, אסטרואידים, שביטים ואובייקטים אחרים מהחלל החיצון מתפוצצים עם כניסתם לשכבות החיצוניות של האטמוספירה של כדור הארץ.


המאפיינים של פרצי אוויר קוסמיים - גלי הדף, עליית טמפרטורות והיעדר מכתש פגיעה - תואמים את מה שאנחנו כבר יודעים על אירוע טונגוסקה. חוקרים משערים שהלהבות שנצפו על ידי סמונוב נגרמו על ידי אור שעבר דרך חלקיקי קרח בגובה רב, בעוד שהירידה שלאחר מכן בשקיפות האטמוספירה יכולה לנבוע מגידול בחלקיקי האבק.


אומנם ההערכות משתנות, אך מאמינים כי עד 25 מיליון מטאוריטים יורדים על כדור הארץ בכל יום. למזלנו, הרוב המכריע של אלה זעירים להפליא, וכאלה שאינם הופכים לפרצי אוויר קוסמיים הודות לשינוי המהיר בלחץ האוויר שמספקת האטמוספירה של כדור הארץ, מה שגורם להם "להישרף" ולהתפרק לפני שיש להם סיכוי כלשהו להכות על פני השטח.


נקפוץ קדימה ל-15 בפברואר 2013, אז פרץ מטאור קטן יותר אך עדיין מרשים באטמוספירה ליד צ'ליאבינסק, רוסיה.

אירוע טונגוסקה, שהגיע לעוצמה של 10 עד 40 מגה-טון, הוא פרץ האוויר הקוסמי הגדול ביותר בהיסטוריה המתועדת, אך הוא לא היחיד. מטאור צ'ליאבינסק התפוצץ מעל אזור אורל ברוסיה, פצע 1,500 בני אדם וגרם נזק ל-7,200 מבנים. המטאור - בקוטר מוערך של 17 מטר ונכנס לאטמוספירה של כדור הארץ ככדור אש במהירות של לפחות 54,000 קילומטר לשעה - יצר פרץ אוויר קוסמי השווה לפיצוץ של עד 550 קילוטון של TNT. לשם התייחסות, ילד קטן, פצצת האטום ששיטחה את הירושימה, הניבה 16 קילוטון.

השוואה בין גדלים אפשריים של המטאוריטים של טונגוסקה (TM) ושל צ'ליאבינסק (CM) למגדל אייפל והאמפייר סטייט בילדינג

במחקר שפרסם הפיזיקאי אנדריי אולחובטוב (Andrei Ol'khovatov), הוא מציין כי אירוע טונגוסקה והתופעות הסייסמיות הנלוות שונות באופן משמעותי ממה שקרה כאשר מטאור צ'ליאבינסק התפוצץ באוויר. שלא כמו צ'ליאבינסק, באתר טונגוסקה נרשמו תנועות קרקע שהרחיקו הרבה יותר מאשר קול או הבזק הפיצוץ. גודלם השונה של שני האירועים עשוי להסביר את הפער הזה. תמוהים יותר הם דיווחים שונים על קולות ורעידות קרקע שקדמו להופעת מטאור טונגוסקה. ייתכן שסדרה של רעידות אדמה קלות התרחשה במקביל, אך התחנות הסייסמיות לא רשמו פעילות טקטונית בסביבות יוני 1908 באזור. הסבר אקזוטי יותר מצביע על כך שגלי ההלם האטמוספריים שקדמו למטאור טונגוסקה הפעילו איכשהו תנודות על הקרקע.


מטאור צ'ליאבינסק סיפק ראיות חדשות שיעזרו לפתור את תעלומת טונגוסקה. כדור האש המתועד הזה יצר הזדמנות לחוקרים ליישם טכניקות מודרניות של מודלים ממוחשבים כדי להסביר את מה שנראה, נשמע והרגיש. המודלים שימשו יחד עם תצפיות וידאו של כדור האש ומפות של הנזק על הקרקע כדי לשחזר את הגודל, התנועה והמהירות המקוריים של האובייקט בצ'ליאבינסק. הפירוש שהמתקבל היה שצ'ליאבינסק היה ככל הנראה אסטרואיד אבן בגודל של בניין בן חמש קומות שהתפרק 24 ק"מ מעל פני הקרקע. זה יצר גל הדף שווה ערך לפיצוץ של 550 קילוטון. גל ההדף של הפיצוץ פוצץ כמיליון חלונות ופצע יותר מאלף בני אדם. למרבה המזל, עוצמת הפיצוץ לא הספיקה כדי להפיל עצים או מבנים. לפי ההבנה הנוכחית של מגוון האסטרואידים, אובייקט כמו מטאור צ'ליאבינסק עלול לפגוע בכדור הארץ כל 10 עד 100 שנים בממוצע.


אבל מה עם הסלעים הגדולים יותר שעלולים לחסל עיר? חוקרים השתמשו כעת בטכניקות הניתוח המודרניות הללו כדי לבקר מחדש את האירוע החידתי של טונגוסקה משנת 1908. מחלוקת ארוכת שנים לגבי תדירות האירועים הללו צעדה צעד אחד קרוב יותר ליישובה.


בסיוע מחשבים והרשומות מסקרים של האזור ההרוס שנעשו במאה הקודמת, במקום לחזות את הסבירות לשיעורי פגיעה בהתבסס על גודל בלבד, מודלים ביצעו מחקר סטטיסטי של למעלה מ-50 מיליון שילובים של אסטרואיד ומאפייני כניסה שיכולים לייצר נזק בקנה מידה של טונגוסקה בעת התפרקות בגבהים דומים לזה של אירוע טונגוסקה. חלק מהמודלים החדשים הללו התמקדו בתרחישים שיכולים לשחזר את דפוס נפילת העצים של טונגוסקה בתוספת פיזור חריכת עצים ואדמה. בשני הסתכלו על שילוב גלי הלחץ האטמוספרי המתועדים עם האותות הסיסמיים שנרשמו על הקרקע באותה עת.


ביצות טונגוסקה, סביב לאזור בו אירע הפיצוץ / צילום מתוך המגזין Around the World, 1931

גישות חדשות אלו, לצד אימות המודלים כשהם מיושמים על אירוע צ'ליאבינסק, הובילו להערכות מתוקנות של מה שאולי קרה באותו יום גורלי בשנת 1908. ארבעה קודים של מודלים ממוחשבים שונים הובילו למסקנות דומות, וחיזקו את הביטחון בהבנה כיצד סלעים מתפרקים באטמוספירה שלנו.


המועמד המבטיח ביותר היה גוף אבן (לא קפוא), בקוטר של בין 50 ל-80 מטר, שנכנס לאטמוספירה במהירות של כ-55,000 ק"מ לשעה, ופולט אנרגיה של פיצוץ של 10 עד 30 מגהטון, שווה ערך לאנרגיית ההתפרצות של הר סנט הלנס בשנת 1980, בגובה של 10 עד 15 ק"מ. בשילוב עם הערכות מגוון האסטרואידים העדכניות ביותר, החוקרים הגיעו למסקנה שהמרווח הממוצע בין פגיעות כאלה הוא בסדר גודל של אלפי שנים - לא מאות שנים כפי שחשבו קודם לכן, בהתבסס על מגוון קודם והערכות גודל קטן יותר.


התוצאה החדשה מגלה שההסתברות לפגיעה שתתרחש ביום בחיינו, או בחיי ילדינו, או חיי נכדנו וכו', קטנה יותר ממה שחשבנו בעבר. ובכל זאת, אנחנו עדיין חייבים להישאר מודעים לסכנה ולהתכונן אליה. אסטרואידים פגעו בכדור הארץ ואסטרואידים נוספים יפגעו שוב. המערכות שמפתחת נאס"א יבטיחו שנוכל להתכונן טוב יותר לפגיעות מסוכנות ולמנוע אותן.


"בגלל שיש כל כך מעט מקרים שנצפו, נותרה אי ודאות רבה לגבי האופן שבו אסטרואידים גדולים מתפרקים באטמוספירה וכמה נזק הם עלולים לגרום בקרקע", אמרה לוריאן ווילר (Lorien Wheeler), חוקרת ממרכז המחקר איימס, העובדת על פרויקט הערכת סיכוני אסטרואידים של נאס"א (ATAP). "עם זאת, ההתקדמות האחרונה במודלים חישוביים, יחד עם ניתוחים של צ'ליאבינסק ואירועי מטאור אחרים, עוזרים לשפר את ההבנה שלנו לגבי פקטורים אלה כדי שנוכל להעריך טוב יותר איומי אסטרואיד פוטנציאליים בעתיד."


אנחנו עדיין מוצאים אסטרואידים חדשים ועוקבים אחר מסלוליהם, משכללים את הסתברויות הפגיעה שלהם ולומדים יותר על המבנה שלהם עם טלסקופים בכדור הארץ ובחלל, כמו גם משימות חלל רובוטיות שחוקרות אותם מקרוב. טונגוסקה נותרה מקרה אסטרונומי קר, אבל המסתורין שלו מעורר השראה בחוקרים של ימינו להפחית איומים עתידיים.


"טונגוסקה הוא הפגיעה הקוסמית הגדולה ביותר שבני האדם המודרניים היו עדים לה", אמר דיוויד מוריסון (David Morrison), חוקר פלנטרי במרכז המחקר איימס של נאס"א. "הוא גם מאפיין את סוג הפגיעה שאנו צפויים להגן מפניה בעתיד".


אולי, בעתיד, נוכל למנוע לחלוטין אירוע נוסף כמו זה של טונגוסקה.

מקורות:

228 צפיות0 תגובות

Comments


בקרו בחנות שלנו

הגמל המעופף מביא לכם פריטים יוצאי דופן ומותרות של ימי קדם אל מפתן דלתכם, כמו גם כלים ועזרים למסעות מחקר והרפתקה.

Site banner copy_edited.png
bottom of page