איך מנהיגים נרקיסיסטים הורסים מבפנים

מאת: Lee Simmons

מקור: Stanford Business

אילו תכונות אנו מחפשים אצל המנהיגים שלנו? שאלו מישהו מה מייחד מנהיג כוחני, בעסקים או בפוליטיקה, והוא צפוי להזכיר ביטחון עצמי וכריזמה. מנהיגים גדולים, אנו אומרים, הם נועזים ובעלי רצון חזק. יש להם חזון ליצור משהו חדש או ליצור מחדש חברה או מדינה. הם קוראים תיגר על החוכמה הקונבנציונלית ואינם מואטים על ידי ספק עצמי או ביקורת.

אלה הם האנשים שדירקטוריונים של תאגידים נוטים לבחור כמנכ"לים, במיוחד בתקופות של תהפוכות, כשהסטטוס קוו נכשל. הם מיומנים בקידום עצמי ומבריקים בראיונות עבודה. ואז, ברגע שהם בשלטון, אנחנו מגלים מי הם באמת.

לפעמים הם עומדים בהבטחותיהם, אבל רבים מהם מתגלים לא רק כבעלי ביטחון עצמי אלא גם כשחצנים ובעלי תחושת זכאות. במקום להיות נועזים, הם רק אימפולסיביים. הם חסרי אמפתיה ומנצלים אחרים ללא נקיפת מצפון. הם מתעלמים מעצות מומחים ומתייחסים לאלו השונים בזלזול ועוינות. מעל הכל, הם דורשים נאמנות אישית. הם, בקיצור, נרקיסיסטים זועמים.

צ'ארלס א' אוריילי (Charles A. O’Reilly), פרופסור לניהול בבית הספר למנהל עסקים בסטנפורד, חוקר כיצד אישיותם של מנהיגים מעצבת את תרבות הארגונים ואת התנהגותם של העובדים בהם. במאמר עם ג'ניפר צ'טמנופן (Jennifer Chatmanopen) מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, הוא סוקר את הספרות על מנהיגים נרקיסיסטים, הכוללת יותר מ-150 מחקרים, ומסיק כמה מסקנות קודרות ודחופות.

"יש מנהיגים שאולי הם טמבלים מתעללים אבל הם לא באמת נרקיסיסטים", אומר אוריילי. "ההבחנה היא מה שמניע אותם. האם הם מונעים להשגת מטרה גדולה יותר? האם הם באמת רוצים לשפר את החברה או את המדינה, או להשיג מטרה מטורפת כמו להפוך את המכוניות החשמליות למיינסטרים ואולי ליישב את מאדים בדרך? או שבאמת הכל עניין של האדרה עצמית שלהם?"

כאשר להערצה העצמית שלהם יש בסיס כלשהו במציאות, מנהיגים נרקיסיסטים יכולים להשיג דברים גדולים; זה בהחלט היה המקרה עם סטיב ג'ובס באפל. אך בעשור האחרון, חוקרים מודאגים יותר ויותר מההשפעות ההרסניות של נרקיסיסטים על ארגונים. סיפורי אזהרה רבים מדגימים זאת, כמו במקרה של אנרון, אובר ותראנוס.

נרקיסיסטים אמיתיים, אומר אוריילי, משרתים את עצמם והם חסרי יושרה. "הם מאמינים שהם נעלים ולכן אינם כפופים לאותם כללים ונורמות. מחקרים מראים שהם נוטים יותר לפעול בחוסר יושר כדי להשיג את מטרותיהם. הם יודעים שהם משקרים, וזה לא מטריד אותם. הם לא חשים בושה". לעיתים קרובות הם גם פזיזים במרדף אחר תהילה – לפעמים מצליחים, אך לעיתים קרובות עם השלכות חמורות.

"אבל גרוע מכך, נרקיסיסטים משנים את החברות או המדינות שהם מנהיגים, כמו שכסף רע דוחק כסף טוב, ושינויים אלה יכולים להימשך הרבה אחרי תקופת כהונתם", אומר אוריילי. קולות שונים מושתקים, החנופה והכניעה זוכות לתגמול, והציניות והאדישות שוחקות כל תחושת מטרה משותפת בתרבות שבה כל אחד דואג לעצמו. במקרים קיצוניים, הם עשויים אף להחריב את הארגון עצמו.

למה אנחנו מעצימים אותם?

כל מי שהציקו לו בילדותו מכיר את התפיסה המנחמת שבריונים לא באמת מאמינים שהם טובים מאיתנו - הם "רק מפצים" על הערכה עצמית נמוכה. הם מציגים ביטחון ואסרטיביות כדי להסוות איזה כאב פנימי, ואנחנו מתנחמים בסבלם הסודי, אולי מרחמים על השבר שלהם.

למרבה הצער, ההערכה הנדיבה הזו לא תמיד נכונה.

"זה המקרה הקלאסי של 'נרקיסיזם פגיע' המוכר בפסיכיאטריה", אומר אוריילי. "אבל בעשור האחרון, יש שפע של מחקרים על מה שנקרא נרקיסיזם גרנדיוזי. לאנשים הללו יש הערכה עצמית גבוהה. הם הרבה יותר אקטיביים, יותר מוחצנים, ויותר מסוכנים. והראיות מראות שהם משיגים משרות בכירות בארגונים, מקודמים ומרוויחים יותר כסף מאנשים נורמלים".

אנשים כאלה מחפשים עמדות כוח שבהן הם ניתנים להערצה ויכולים להפגין את עליונותם. והם נוטים להשיג את המשרות הללו כי הם נראים כמו מנהיגים טיפוסיים. "בטח יש 20 או 30 מחקרים שמוכיחים את זה", אומר אוריילי. "אם תאסוף קבוצה של זרים ותתן להם משימה, אלה שהם יותר נרקיסיסטיים סביר יותר שיבחרו כמנהיגים".

אוריילי חושב שאנחנו עשויים לבחור מנהיגים נרקיסיסטים במיוחד בזמנים של סערה. "בעשורים האחרונים, חברות גדולות כמו יצרניות רכב ובנקים היו מאוימות על ידי שיבושים טכנולוגיים. אז אתם יכול לדמיין שבזמני חרדה אנשים מחפשים גיבור, אדם בטוח בעצמו שאומר, 'יש לי פתרון'". יכול להיות שהם היחידים שיש להם ביטחון בזמנים כאלה.

"אגב", הוא מוסיף, "לא חקרתי את זה, אבל אני חושב שאנשי הון סיכון אוהבים את האנשים האלה. עבור המודל העסקי שלהם, שהוא להשקיע ב-10 חברות בתקווה שאחת משתלמת בגדול, זה הגיוני. אם אני משקיע הון סיכון ואני רואה סטארטאפ אחד שבראשו עומד מהנדס מופנם ואחר שמובל על ידי מישהו שאומר, 'כן, אני הולך לשנות את העולם, ואם אתה לא מבין את זה, אז אתה' ליצן' - אני הולך על דיבור של חזון". במובן מסוים, זה מודל השקעה המבוסס על גרנדיוזיות.

ספירת הנזקים

מכיוון שנרקיסיסטים מונעים ביסודם על ידי האינטרס האישי שלהם, חסרי אמפתיה ופחות מוגבלים על ידי סטנדרטים אתיים, הם עלולים לגרום לנזק אדיר ברגע שהם מגיעים לשלטון ואף יכולים לסכן את הארגונים שהם מנהיגים, אומר אוריילי.

מחקרי שטח הראו שמנכ"לים נרקיסיסטים נוטים לעסוק יותר בהונאה וסוגים אחרים של פשעי צווארון לבן, לתמרן רווחים ולרדוף אחר הימנעות אגרסיבית ממס. ומחקר שנערך ב-2013 על נשיאי ארה"ב מצא שאלו שקיבלו ציון גבוה יותר בסולם הנרקיסיזם נטו יותר לנצל את סמכותם לרעה (שלא לדבר על, ברמה האישית, נדרי הנישואים שלהם).

יחד עם ברנדט דור (Bernadette Doerr) מאוניברסיטת ברקלי, אוריילי פרסם לאחרונה תוצאות של שלושה ניסויים המראים שלאנשים נרקיסיסטים באופן כללי יש רמות נמוכות יותר של יושרה - כלומר המילים והמעשים שלהם אינם מתיישבים - ושיש סיכוי גבוה יותר שישקרו, ירמו, ויגנבו על מנת להוכיח את מעמדם המיוחד.

העלייה לעמדת כוח רק מחזקת את הנטיות הללו, אומר אוריילי. "להיבחר או להתמנות לתפקיד מאמת את תחושת הזכאות שלהם. יחד עם זאת, גם בלי נרקיסיזם, הכוח מוריד עכבות - זה מעודד אנשים לספק את האינסטינקטים הגרועים ביותר שלהם - אז עכשיו יש לך את השניים עובדים יחד".

וכאשר נרקיסיסטים אכן מגיעים להצלחה מסוימת, זה מחזק את אמונתם שהם יודעים טוב יותר מאחרים, כך שהם מרגישים עוד יותר צידוק להתעלם מעצות המומחים ולהסתמך על האינסטינקטים שלהם. "ההצלחה מחסלת את אחיזתם במציאות", כותב אוריילי בביקורתו.

באופן לא מפתיע, מחקרים מראים גם שאמונתם של נרקיסיסטים בעליונותם מבוססת על ראיות מועטות, לא מאומתות לא על ידי מדדים אובייקטיביים של אינטליגנציה או כשירות ולא על ידי ביקורות ביצועים של עמיתים או כפופים. מחקר אחרון על קבלת החלטות ארגונית מצא שגרנדיוזיות אצל מנהיגים קשורה לנטילת סיכונים רבה יותר אך לא לתשואות פיננסיות טובות יותר.

כתוצאה מכך, נרקיסיסטים מרגישים לעתים קרובות שהם לא מקבלים את ההערצה והקרדיט המגיע להם, והם יכולים להיראות מלאים בטינה באופן פתולוגי. זה יכול ללבוש צורה של קנטרנות, תוקפנות, נאומים ציבוריים חסרי רסן, והתעללות בכפופים להם. מנכ"לים נרקיסיסטים לעתים קרובות מערבים את החברות שלהם בליטיגציה יקרה. בתפיסת העולם של הנרקיסיסט, בני אדם אחרים חייבים להיות חסידים או אויבים.

אבל הסכנה החמורה ביותר שמציבים מנהיגים כאלה היא שהשפעתם הממאירה מנחה את התנהגותם וציפיותיהם של אחרים - ובסופו של דבר מעצבת את תרבות הארגון או המדיניות בדמותם. מחקרים על עסקים מראים שהתנהגות אנוכית ולא אתית בצמרת מתפשטת דרך הארגון ומקבלת לגיטימציה, או לפחות מנורמלת.

"ברגע שהם בעמדת כח, נרקיסיסטים מגבשים את עמדתם על ידי פיטורי כל מי שמאתגר אותם", אומר אוריילי. במקומם קמה מגפת חנפנים, אופורטוניסטים ומאפשרים, כולם מונעים מאינטרס אישי וחסרי ערכים. "ככה בסופו של דבר יש לך תרבויות אינדיבידואליסטיות בלי עבודת צוות ועם יושרה נמוכה. תיעדנו את זה בכמה חברות טכנולוגיה בעמק הסיליקון". "כשאתה מצטרף לחברה חדשה, אתה מבין איך אתה צריך להתנהג כדי להשתלב", הוא אומר. "אם אתה רואה שהדרך למעלה דורשת ממך לרמות, להתחנף ולהסתיר מידע, אז יש לך בחירה: או שתעשה את אותו הדבר או שלא, ובמקרה כזה תודח וכנראה תישאר מחוץ למשחק".

הוא מצביע על המאבקים של מנכ"ל אובר, דארה חוסרובשהי (Dara Khosrowshahi), לשנות את החברה לאחר שהמנכ"ל המייסד שלה, טראוויס קלניק (Travis Kalanick), הודח. "ברגע שאתה יוצר תרבויות כאלה, מאוד קשה לשנות אותן. יש לזה השלכות ארוכות טווח".

עקבו אחר המסלול

תקוותו של אוריילי היא שעל ידי איסוף השיעורים ממאגר המחקרים הרחב על מנהיגות נרקיסיסטית, נוכל ללמוד להבחין טוב יותר בין מנהיגים טרנספורמטיביים אמיתיים לבין דמויי-מנהיגים שמנצלים את התקוות והפחדים שלנו כדי להשיג כוח.

אם אתם מעריכים מועמדים לתפקידים בכירים, אתם באמת צריכים להסתכל מעבר להצגה עצמית, הוא אומר. "לעתים קרובות מדי, כשדירקטוריונים בוחרים מנכ"לים, במיוחד מנכ"לים חיצוניים, הם עושים זאת באמצעות ראיונות. אבל ראיונות מפעילים את כוחו של נרקיסיסט. ואתם לא יכולים להסתכל רק על ביצועים, כי הם יכולים לזייף ביצועים" - לוקחים קרדיט בשמחה על העבודה של אחרים ואפילו מזייפים תוצאות.

"מה שבאמת יהיה הרבה יותר מועיל יהיה ללכת לדבר עם האנשים שעבדו עבורם ואיתם בעבר. אתם צריכים לקבל נתונים מאנשים שראו את האדם הזה פועל. אבל זה בדרך כלל לא מה שקורה".

צוותי הגיוס והבוחרים שיבחרו מנהיגים, אומר אוריילי, הם שצריכים לבצע את בדיקות הרקע המתאימות: "אנחנו לא חסרי אונים. המידע נמצא בחוץ".

וכפי שמראה מחקרים, הסיכון גבוה - כי, כפי שאומר אוריילי, "האנשים האלה לא ישתנו".