אהבה, סקס ונישואים ברומא העתיקה

אהבה, יחסי מין ונישואים ברומא העתיקה הוגדרו על ידי הפטריארכיה. ראש משק הבית היה האב (Pater familias) שהיה בשליטה מלאה על חיי אשתו, ילדיו ועבדיו. פרדיגמה זו הוצדקה, בין השאר, על ידי אחד הסיפורים הקשורים למיתוס היסודי של רומא בו מתווכחים האלים למחצה רמוס ורומולוס, רומולוס הורג את רמוס, ורומולוס מייסד את העיר רומא בשנת 753 לפנה"ס.


זמן קצר לאחר אירוע זה (או מעט לפני כן), תקפו הרומאים שבטים שכנים ולקחו את נשותיהם בסיפור המפורסם המכונה "חטיפת הנשים הסביניות". השבטים אז ביצעו התקפת נגד כדי להחזיר את נשותיהם אך אחת מאלה שנחטפו - הרסילה (Hersila), שהפכה לאשתו של רומולוס - הגנה על הפעולה הרומית במטרה למנוע מקרי מוות מיותרים ועודדה את הנשים האחרות לעשות כן. בין אם הסיפור משקף אירוע היסטורי ממשי ובין אם לאו, הוא מציג את הפרדיגמה של מערכות היחסים בין גברים לנשים ברומא העתיקה: גברים החזיקו בכוח ונשים היו צריכות להכיר בכך ולהגיב בהתאם. המבנה החברתי, שאופיין על ידי הדת והמסורת, קבע כי גברים קובעים את הכללים ונשים צריכות לפעול על פיהם.

פסיפס של סצנה רומנטית / Villa at Centocelle, Rome, 20 BC–20 AD

זו הייתה פרדיגמת האהבה, המין והנישואים ברומא העתיקה, ולמרות שבהחלט היו יוצאים מן הכלל, הראיות מצביעות על כך שרוב הזוגות הנשואים דבקו במודל זה. אהבה רומנטית, אף שהמשוררים הכירו אותה ושבחו אותה, שיחקה תפקיד קטן בנישואים רבים אם כי יש עדויות לנישואים חזקים המבוססים על אהבה וכבוד הדדיים. יחסי מין, כביטוי לאהבה תשוקתית, קשורים לעיתים קרובות לפרשיות מחוץ לנישואים, אך כנראה שהיו גם מרכיב חשוב בנישואים רבים. נישואים נחשבו לבסיס החברה, במקרים רבים - בקרב המעמד הגבוה - מעין טרנסקציה עסקית שבה מטרת המין היא לייצר ילדים, ואהבה רומנטית בנישואים הייתה סוג של מותרות שחלקם נהנו ממנה אך רבים אחרים, כנראה, היו צריכים להסתדר בלעדיה.



אהבה ברומא העתיקה

למרות שאהבה רומנטית בין בעלים לנשים מאומתת במכתבים, כתובות ואפיטפים, הרבה ממה שידוע על אהבה ברומא העתיקה מגיע מהמשוררים בהללם נשים או נערים שהיו מעורבים איתם מינית, בדרך כלל ברומן מחוץ לנישואים, מצד אחד מהם או שניהם. המשורר המפורסם ביותר בהקשר זה הוא קאטולוס (~ 84-54 לפנה"ס) שעבודתו ששרדה כוללת 25 שירים המופנים לאהובתו לסביה (Lesbia), שם עט של אישה בשם קלודיה, אשתו של המדינאי קווינטוס קיסיליוס מטלוס סלר (Quintus Caecilius Metellus Celer).

לסביה / John Reinhard Weguelin, 1878

למטלוס סלר ולקלודיה היו נישואים לא שמחים למרבה הצער, הם רבו בציבור בתדירות גבוהה ולא הראו שום סימן לתשוקה. שיריו של קאטולוס ללסביה מבטאים את האהבה העזה ביותר ואת התקווה שהיא תעזוב את בעלה ותחיה איתו לנצח. בשיר 5 הוא כותב:

בּוֹאִי, לֶֿסְבִּיָה שֶׁלִּי, נִחְיֶה וְנֹאהַב, וְאֶת הָרְכִילוּת שֶׁל הַזְּקֵנִים הַמְּרֻשָּׁעִים, אֶת כֻּלָּה, נַעֲרִיךְ בִּמְחִיר פְּרוּטָה אַחַת! הַשְּׁמָשׁוֹת יְכוֹלוֹת לִזְרֹחַ וְלִשְׁקֹעַ, אֲבָל אִם אוֹרֵנוּ הַקָּט יִשְׁקַע פַּעַם אַחַת, לָנוּ לַיְלָה אֶחָד, נִצְחִי, לִישֹׁן בּוֹ. נַשְּׁקִינִי אֶלֶף נְשִׁיקוֹת וְאָז עוֹד מֵאָה, אַחַר כךְ מֵאָה, וְאָז עוֹד אֶלֶף, וְאָז, כְשֶׁנִתְנַשֵק עוֹד אַלְפֵי נְשִׁיקוֹת, בוֹאִי נְעַרְבֵב אוֹתן שֶׁלֹּא נֵדַע אֶת מִסְפרן או שֶׁמִישֶׁהוּ לֹא יטִיל בנוּ עַיִן רעה כְשֶׁיֵדַע עַד כַמה הִתְנַשַקְנוּ.

אך תקוותיו של קאטולוס היו לשווא, קלודיה לא הייתה יכולה להתגרש מבעלה עבור גבר אחר. גירושים היו אפשרות חברתית מקובלת וכל אחד מהצדדים יכול היה ליזום אותם, אך עילות הגירושים היו צריכות לעמוד בנורמות חברתיות כגון אי פוריות מצד האישה או התעללות והזנחה מצד הבעל. ניאוף יכול היה להיות עילה לגירושים, אך אישה שנהלה רומן מחוץ לנישואים לא הייתה יכולה להשתמש בה. לאחר עלייתו של אוגוסטוס קיסר (27 לפנה"ס - 14 לספירה), הוא חוקק חוקים הנוגעים לניאוף שהיו מאפשרים למטלוס קלר להרוג את קלודיה ואת אהובה.


משוררים גברים אחרים, כמו אובידיוס (43 לפנה"ס - 17 לספירה) מביעים רגשות דומים כלפי אהובותיהם הנשואות או הבלתי ניתנות להשגה. חלק מהשירים הבודדים הנוגעים לאהבה רומנטית ונבדלים מהפרדיגמה הזו הם מהמשוררת הרומית האישה היחידה שעבודתה שרדה: סולפיקיה (Sulpicia), בתו של הסופר והמשפטן סרוויוס סולפיקיוס רופוס (106-43 לפנה"ס). סולפיקיה מפנה את שירי האהבה שלה לחבר שלה, נער שהיא מכנה קרינטוס (Cerinthus), כמעט בוודאות שם עט שכן היא מצהירה שמשפחתה לא אישרה אותו. למרות זאת, היא חיה בתקווה שהיא וקרינטוס יהיו יחד יום אחד. בשיר 1 היא מבטאת את רגשותיה ביחס לתחילת מערכת היחסים שלהם:

סוֹף סוֹף הָאַהֲבָה לָהּ יִחַלְתִּי הִגִּיעָה זֶה סוּג שֶׁל אַהֲבָה שֶׁאִם שְׁמוּרָה מֻסְתֶּרֶת, זֶה יוֹעִיל לְשֵׁמִי אִם אֶחְשֹׂף אוֹתוֹ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר זֶה כַּנִּרְאֶה יִפְגַּע בָּהּ הִתְפַּלַּלְתִּי לְוֵנוּס בְּכִשְׁרוֹנִי הַפּוֹאֵטִי וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתָהּ וְהִפִּילָה אוֹתָהּ בְּחֵיקִי. וְנוּס הִגְשִׁימָה אֶת הַצַּד שֶׁלָּהּ בָּעִסְקָה; עַכְשָׁו תְּנוּ לִי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵי כְּדֵי שֶׁכֶּלֶם יוּכְלוּ לָדַעַת. לֹא רָצִיתִי לִכְתַב שׁוּם דָּבָר מִמֶּנּוּ בְּמִסְמָכִים חֲתוּמִים רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲהוּבי יִקְרְאוּ. זֶה נֶחְמָד לָלֶכֶת נֶגֶד הַזֶּרֶם מִכֵּיוָן שֶׁמיגע לְאִשָּׁה כָּל הַזְּמַן לְשַׁנּוֹת בְּכֹחַ אֶת הוֹפָעָתָהּ כְּדֵי לְהַתְאִימָהּ לְמוֹנִיטִין שֶׁלָּהּ. אֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי רְאוּיָה לְאַהֲבָתִי הָרְאוּיָה.

לרוע המזל, כפי שמבהירים שיריה המאוחרים, היחסים לא החזיקו מעמד מכיוון שקרינטוס לא היה נאמן לה. היא נוזפת בו על כך שגרם לה להרגיש כמו טיפשה כשהוא בבירור "מֻדְאָג יוֹתֵר מֵהַזּוֹנֶה מהַמַּעֲמָד הַנָּמוּךְ בְּתִלְבֹּשֶׁת הַזּוֹנָה שֶׁלָּהּ מֵאֲשֶׁר מסולְפיקְיָה, בִּתּוֹ שֶׁל סֶרְוֵיוּס!" (שיר 4). מה שקרה לאחר מכן לסולפיקיה אינו ידוע, אך, בהתאם לפרדיגמה של הפטריארכיה הרומית, היא ככל הנראה ניתנה לנישואים עם איזה נער אחר שאביה אישר. החוקר בריאן ק' הארווי (Brian K. Harvey) מעיר על מעמד האישה ברומא העתיקה ואופן הגדרת חייה ביחס לגברים:

"בניגוד למעלות הגברים, נשים זכו לשבחים על ביתן ועל חיי הנישואים. מעלותיהן כללו נאמנות מינית (castitas), תודעת הגינות (pudicitia), אהבה לבעלה (caritas), התאמה לזוגיות (concordia), מסירות למשפחה (